הפינה של איציק      מוסיקה וארץ ישראל שלי עכשיו כשיום השואה ויום הזיכרון מובילים אותנו ליום העצמאות, כששכול ושמחה נמהלים להם יחד, נפלא לגלות את השירים היפים, שירי ארץ ישראל שלנו שצצים להם בתחנות הרדיו, כאילו הוסר מהם האבק בידי העורכים, שהעירו אותם משנת החורף שלהם. ביום השואה האחרון כיוונתי את הרדיו לתחנה האהובה עלי שהיא 88 fm ובמשך כל היום שמעתי מוסיקה ושירים נפלאים שהוקלטו ובוצעו בידי אמנים שנשכחו קצת, שירים מקום המדינה, וגם שירים חדשים יותר. את המוסיקה שמעתי בווליום נמוך שליווה אותי לאורך יום עבודתי, ולאחר זמן מסוים הרגשתי מין תחושה מוכרת של רוגע שנובע מאותם השירים, תחושה של ילדות, כשהיה רק ערוץ אחד של טלביזיה, ולרדיו היה תפקיד חשוב יותר בחיינו. תקופה שלשירים הייתה משמעות עמוקה יותר, שירים שהיו חלק בלתי נפרד מהוויית החיים בארץ. במשך השנים כשהתחלתי לנגן ולבסוף גם להופיע, המוסיקה הראשונה שנתקלתי בה הייתה מוסיקת שירי ארץ ישראל, נדרש ממני ללמוד הרבה שירים, ולהפתעתי הכרתי רבים מהם, כיוון שבמשך שנות ילדותי ספגתי את המוסיקה הזאת מכל עבר, והיא נעמה לי. כשהתחלתי להופיע, הדבר הראשון שהבחנתי בו היה השמחה שהשירים גורמים לאנשים, שירים שאת רוב מילותיהם מכירים כולם, שמושרים בהתלהבות גדולה, ושהאווירה שנוצרת לא דומה לשום דבר אחר. לדעתי הסוד בשירי ארץ ישראל הוא הביחד שבשירה, אנחנו שרים את השירים כיחידה אחת, ונוצרת לה אחווה אמיתית בין האנשים, שמוצאים את המשותף בניהם, ונותנת הרגשה של שייכות לארץ הזאת עם כל המחלוקות שבנינו. אני חושב ששירי ארץ ישראל הם אי של שפיות, שאליו באים אנשים מכל הסוגים, לוקחים גיטרה ביד ומתחילים לשיר, נערים ונערות, חילונים ודתיים, וגם אנשים בוגרים שמתכנסים ביחד לערבי שירה בציבור. חשבתי לעצמי שאם יותר אנשים, או בעצם כולנו היינו מתכנסים לנו ביחד ופשוט שרים מכל הלב, הו אז המציאות שלנו הייתה נראית אחרת, ולא היה מקום לאלימות שישנה בכל חלקה טובה, כי כששרים שוכחים את כל הרע. אם יש משהו שהייתי רוצה לאחל לנו ליום עצמאות זה שבא עלינו, הוא שהמוסיקה והשירה יהיו תושבי קבע בארצנו היפה, ושנאמץ אותה אל ליבנו ביחד. דבר מיוחד קרה לי כשהבנתי את משמעות השיר "לעבודה ולמלאכה" שיר שנכתב עוד לפני קום המדינה במשפט שאומר "הו למי תודה הו למי ברכה? לעבודה ולמלאכה" נותן לי להבין ש"הדת" שהאמינו בה בשנים אלו הייתה העמל והעבודה, הם האמינו בעצמם בלבד ולא התביישו לשיר את זה. בדור שאנו חיים בו, נוספו לנו עוד אמונות טובות, ששווה לשיר אותם בקול רם, ואולי לשנות את חיינו וחיי אחרים.     חזרה לפינה של איציק